"את הראשונה שפגשתי עם המקרה הזה", רציתי לומר לאישה הנסערת, אבל התאפקתי מאוד. בכל זאת, זו היתה הפעם הראשונה שזה קורה לה. לקחתי ממנה פרטים יבשים וניסיתי להבין את שגרת יומו של הבעל (ככל שזו ידועה לאשתו), אבל בניגוד ללקוחות אחרים או אחרות, לא הצלחתי להוציא ממנה רגע אחד של שיחה רגועה ונקיה מאמוציות. "היא כמו סטודנטית בבית ספר גרוע למשחק", אמרתי לעצמי (בשקט ובלב, כהרגלי). גם הסיפור שלה היה קצת יוצא דופן מבחינתי - "בעל שבוגד בשיטתיות פחות משישה חודשים לאחר החתונה? ועוד באישה כזאת צעירה, ג'ינג'ית ועם גוף שבנוי לחטאים? משהו פה מסריח", המשכתי בדיאלוג הפנימי. אבל זה לא היה מסריח מספיק כדי שלא אקח את העבודה.

על יום המעקבים הראשון קיבלתי טיפ מהאישה שהביא לי את הבינגו. היא התקשרה ואמרה שהיא יודעת שבעלה קבע עם חבר בבית קפה מסויים ליד הים בהרצליה. אמרתי לה שאם הוא קבע עם חבר והיא יודעת מזה אז חבל לעקוב אחריו, אבל היא התעקשה שאולי יהיה שם משהו.

בחרתי לעבוד לפי האינסטינקטים של האישה והתברר שהיא צדקה. המתנתי לבעל ברכב סמוך לבית הקפה והוא באמת הגיע לשם. למרבה ההפתעה, החבר לא הגיע, אבל יצאה משם בחורה בלונדינית עם גוף של דוגמנית ומשקפי שמש ענקיים על הפרצוץ ונכנסה ישר לאוטו. "איזה דביל הבן אדם הזה", אמרתי לערן העוקב, שאותו הזמן כבר היה ממוקם בתוך הקפה וחיכה לבעל, "אם הוא כבר מוכר לאשתו סיפור אז שישקר לה עד הסוף ולא רק בקשר למי שהוא פוגש בקפה הזה".

הנסיעה אחרי הבעל והפצצה הבלונדינית היתה קצרה. הם נסעו לכיוון חוף "סידני עלי", ירדו מהאוטו והלכו לאזור שהיה יחסית מבודד. האישה הוציאה שמיכה מהתיק "לואי ויטון" שלה ומה שהלך שם אפשר לתאר רק החל מהשעה עשר בלילה וללא נוכחות ילדים.

כהרגלי, תוך כדי שאנחנו מתעדים את הסצינה הפורנוגרפית בים, התקשרתי לרוית כדי לספר לה מה קורה, אבל בניגוד לכל שאר הלקוחות שלי, היא לא בדיוק חיכתה לי ליד הטלפון ולמעשה חזרה אלי רק שעתיים אחרי. היא נשמעה לי די נסערת, אבל הרבה פחות מאשר במשרד שלי כמה ימים לפני ולבסוף ביקשה להמשיך במעקבים.

שבועיים אחרי זה רוית סיפרה לי שבעלה התקשר מהמשרד ואמר שהוא ישאר לעבוד עד מאוחר. "הוא נשמע לי מאוד מחשיד איך שהוא אמר לי את זה", היא טענה והחלטנו ללכת ולתצפת על הרכב שלו מחוץ למשרד.

שוב האינסטינקטים שלה לא בגדו בה (בניגוד לבעל הטרי). בסביבות השעה שש, בה הוא לרוב מסיים לעבוד, הוא יצא מהבניין ונכנס אל האוטו. לאחר נסיעה קצרה הוא ירד מהאוטו לבד ונכנס לחנות אביזרי מין. ערן נכנס אחריו. הוא חזר כשהוא לא מצליח להפסיק לצחוק ואמר לי שהבעל הדביל שילם באשראי.

זה לא הפתיע אותנו כשהבעל, רכב היוקרה שלו והשקית הקטנה אספו שוב את האלילה הבלונדינית מחוץ לקניון יוקרתי. המעקב היה קל, במהלכו ניסינו ערן ואני להחליט מי נראית טוב יותר, האישה או המאהבת ולא הצלחנו להגיע להסכמה.

הם נסעו בכביש החוף וירדו באזור קיבוץ שפיים. והחלו לנסוע בשבילים. "אכלנו אותה", אמרתי לערן, "אין מצב לעקוב אחריהם בשטח". החלטנו לחכות קצת, לתת להם להתקדם ולנסות את מזלנו בסריקות. אני לכיוון אחד, ערן לשני ואחרי עשר דקות הוא מתקשר ולוחש לי "בינגו" בטלפון. הסרטון שהוא צילם שם היה אפילו יותר חולני מזה שצילמנו בים.

שוב התקשרתי לרוית, שוב היא לא ענתה. כשנפגשנו למחרת בביתה רציתי להראות לה את הסרטים, אבל משום מה היא אמרה שכבר תראה אותם אחר כך. היא היתה הרבה פחות נסערת ושאלה אם היא יכולה לרשום לי צ'ק. אמרתי לה שברור שהיא יכולה למרות שרוב הלקוחות מעדיפים במזומן כדי לטשטש את העקבות שלהם. אבל לה זה לא הפריע.

היא הביאה את התיק שלה מחדר השינה והתחילה לרשום לי צ'ק. זה היה תיק של לואי ויטון. שאלתי אותה אם לה ולבעלה יש חשבון משותף והיא ענתה שכן. שאלתי אם גם כרטיסי האשראי משותפים וגם על זה היא ענתה בכן. שאלתי אם היא נוהגת לעבור על פירוטי התשלומים באשראי והיא אמרה לי "ברור, זה התפקיד שלי בבית".

זה אמנם לקח לי זמן, אבל הבנתי הכל. הטיפים המדוייקים של האישה, הבעל הרשלן והמאהבת הפצצה. כשהגשתי לה את הקבלה שאלתי אותה אם היא נהנתה ממה שהיה בשקית הקטנה והיא הרימה אלי מבט קטן והשתתקה. "בשביל מה הייתם צריכים אותי?", שאלתי אותה, "לא חבל על הכסף? יכולתם למקם מצלמה בעצמכם".

"בשביל הגיוון", היא ענתה לי, "וכסף לא חסר".