"דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן, לַיהוָה--מִן-הַבְּהֵמָה, מִן-הַבָּקָר וּמִן-הַצֹּאן, תַּקְרִיבוּ, אֶת-קָרְבַּנְכֶם" (ויקרא, א, ב).

תחילתו של הפסוק הוא בלשון יחיד וסופו בלשון רבים, ומדוע?
ה"כלי יקר" מסביר לשון זאת, מפני שרצה הקב"ה להזהיר את כל מקריבי קרבן לה' שלא יכשלו בשני דברים בהם נכשלו קין והבל, ראשוני מקריבי הקרבנות.

קין נכשל בכך שהביא מן הפחות והגרוע שהוא זֶרַע פשתן.
הבל אמנם הביא מבכורות צאנו אבל לא נתעורר להביא הקרבן מעצמו, אלא רק לאחר שראה כי קין מקריב קרבן, ואז נתקנא בו, ורצה להשוות עצמו אליו.

על כן אמר הקב"ה אל משה: "אדם כי יקריב" בלשון יחיד ללמדך שיקריב כאדם הראשון שהיה יחיד בעולמו והקריב יחידי, ולא מתוך שראה אחרים עושים כן, כך ודאי תהיה ההקרבה לשם ה'.