שלום אורח התחבר / הרשם
הכותבים במנטליקה מרוויחים תמלוגים מהפרסומות, רוצה גם? ההרשמה בחינם!
פתאום_בכיתי

פתאום בכיתי


זיכרון. אבא. מוות. שיבה טובה, מנוחה נכונה.


פתאום בכיתי..
 
הוא התקשר אליי אתמול
וסיפר לי איך היה לחזור לקיבוץ
לפגוש את הוריו שמזמן לא ראה.
 
סיפר לי שהלך לבקר את אבא שלו המבוגר
שנמצא בבית הסיעודי בקיבוץ בגין מחלת האלצהיימר.
 
שאלתי איך היה. והאם אביו זיהה אותו.
ענה לי: הוא חייך.
 
התעקשתי: ידע שזה אתה? קרא לך בשמך?
ענה לי: לא. אבל הגיב וחייך.
 
שאלתי: הצטלמתם? שכן תרצה יום אחד להיזכר.
 
ענה לי: לא חשבתי על זה,
אבל עכשיו, שאת אומרת, אני מעדיף לזכור אותו במיטבו.
 
פרצתי בבכי. התכווץ בי הכל.
ישבתי לבדי בסלון ופשוט בכיתי.
 
 
כותבת כעת ושוב בוכה.
 
 
(גלית אבגי- כהן, דצמבר 2011).
 
 
נכתב לפני 3 שנים ומוקדש כעת לזכרו של חיים כהן, 
אבי בעלי, שהלך הבוקר לעולמו. קיבוץ החותרים. יהי זכרו ברוך.


מה דעתך על פתאום בכיתי ?
תגובתך:
כתובת אתר: //:HTTP
שם: אימייל : קבלת תגובות לאימייל
פרסום תגובה