כמה פעמים יצא לך לחשוב. למה אני פה? מה תכלית הקיום שלי?
הרי אנחנו קמים כל בוקר אל אותה רוטינה של החיים.
מתעוררים חצי כוח , הולכים לעבודה, עושים עוד משהו קטן  בערב רק אם באמת יצאנו "תותחי על בעלי מוטיבציה" , חוזרים לישון וקמים שוב, חצי כוח.
ובכלל אם מסתכלים רחב יותר אנחנו חיים דיי דומה כולנו , במרדף אחרי ה"וי"
12 שנות לימוד- "וי"
3-2 צבא- "וי"
טיול אחרי צבא-"וי"
לימודים- "וי"
עבודה- "וי"

בלי שנשים לב אנחנו נשאבים לתוך מרוץ שמתקדם לאט ואז ממשיך יותר מהר ויותר מהר.
אנחנו כל כך עסוקים בלהגיע לסוף של מה שאנחנו עושים עכשיו שאפילו בו אנחנו לא מתעסקים.
"הלוואי שנסיים כבר תיכון ונקבל את התעודת בגרות ה#$%^%^ הזאת"  , "עד מתי שביזות יום א'?" ,
"מתי התואר הזה כבר ייגמר", "הלוואי שמחר ייקרה נס, אני אשאר בבית ולא אקום לעבודה!". 
אז אנחנו מנהלים את חיינו לא בהכרח כפי שבחרנו וגם כשאנחנו באקט, אנחנו חיים את מחר ולא את ה"עכשיו".

אז אחרי כל ההבנה הזאת בטח עולה בך (לפחות בי עלתה) שוב השאלה. "למה אנו כאן?" 
הרי לא יכול להיות שאני נוצרתי כדי לחיות כמו כולם. ואם כן אז כמו כולם אומר שנולדתי כדי להעביר את הזמן?
אם כבר הגעתם עד לשלב הזה של הקריאה אז אני מצטער מראש לבסר לכם שתשובה אין לי ממש.
זאת אומרת תשובה חותכת אין לי.
ובכל זאת, אחרי שניכנס לתוך ההבנה אליה אני הגעתי, זה הזמן לשאול את עצמכם. "למה אני פה?"
אני מוכן להבטיח לכם שהתשובה שלכם לא תהייה זהה לשלי ולכן אני גם לא מרגיש צורך להציג אותה כאן.
הדבר החשוב באמת הוא להגיע לתשובה בעצמכם.
זה בטח נשמע לכם קצת קיטש'י ואולי נדוש, אבל אם תחיו עם החשיבה של - אני חי בשביל______. 
לכל יום אצלכם יהיה לפחות טיפה יותר משמעות ואולי תפסיקו לחיות את מחר ותחיו את ה"עכשיו"