יש לי כל כך הרבה להגיד שלא הספקתי לומר. כל כך הרבה רגשות שלא הספקתי לשחרר כי הדרך כבר הפכה למכשולים. רק רציתי לשתף אותך, לספר את כל מה שעובר בי. לספר על הרגש שחזר. או שאולי בעצם עדיין לא יתפוגג? זה רגש חסר משמעות. רגש בלי טעם, בלי ריח. רגש בלי מילה. בלי חיוך. זה רגש חסום. אתה לא יודע כמה כאבה הנפילה. כשבעצם אתה היית הקיר התומך. המשענת שלי. אתה לא יודע כמה דמעות נשפכו. כמה לילות בלי שינה. אתה לא יודע כמה רגשות צפו וצפים עד היום. אני יודעת שאם היה באפשרותך להיכנס לרגע אחד, לרגע קטן ללב שלי, היית מאבד את עצמך. אבל כשהיית יוצא היית מבין את גודל האהבה שלי אלייך. אתה חייב להבין שאנשים משתנים. שאנשים באיזשהו שלב מבינים את מהות החיים. את מהות האהבה. הם רואים הכל בזווית ראייה שונה. מעריכים יותר..