נושא התקשורת מעסיק אותי מזה מספר ימים.
היום בבוקר פתחתי YNET וקראתי, אני בד"כ לא רואה חדשות ולא קורא עיתונים אלא אם כן יש באמת ארוע משמעותי.
העניין בארץ שהכל הפך משמעותי.
התקשורת הופכת את הכל למפלצתי, מכל עכבר עושים פיל:
סתם לדוגמא : אם שני אנשים רבו בכפר שלהם ואיך שהוא זה הגיע לתקשורת, "קטטה המונית בכפר ככה וככה"
הכל מנופח בחוסר פרופורציה מגעילה.
זה מתחיל מהמזג אוויר - הסופות הנוראיות, מי שישמע, סה"כ חורף בישראל, שרב באמצע הקיץ, סופות חול מתקרבות.
אם יש אזעקה בצפון - "הצפון תחת מתקפה, כולם נכנסו למקלטים" ואנחנו יושבים כאן ומפצחים גרעינים.
אני מבין שהם צריכים למשוך את הקורא להכנס לכתבה ולקרוא אותה אבל זה מרגיז לפעמים.

כל מיני כותרות:
"האם מחירי הגז יעלו במאות אחוזים?" ואז נכנסים לכתבה ורשום לא!
ואנחנו, כן אנחנו , כותבי המאמרים והבלוגים.
אנחנו מביעים דעה, זוהי דעה שלנו ויש כאלה שיקבלו ויש כאלה שלא.
המון פעמים האינפורמציה נתפסת כנתונים בלתי פוסקים לתוך המוח שלנו, האם אנחנו צריכים את זה.
המוח שלנו והנפש שלנו צריכה את כל הנתונים ואת מראות הזוועה של דעאש?

בפייסבוק מראים קטעי וידאו קשים שאני בתור מבוגר לא יכול לצפות בהם,
אלימות, רצח, ונדליזם,אונס, התעללויות, פשוט נורא מזוויע.
הילדים שלנו צמודים ומושפעים כל הזמן מהתקשורת - אנחנו בחרנו לחיות חיים יותר שפויים, אז כמו שאמרתי לא רואה חדשות, לא קורא עיתונים , לפעמים יש משהו רציני, נכנס מתעניין ויוצא.
אני מאוד פעיל ברשתות החברתיות ומה שחשוב באמת זורם בד"כ לשם.
לכן אני אומר חברים - קצת סנקציות, קצת דברים טובים, קצת אושר.
אולי אני נאיבי אבל מאמין בזה לחלוטין