זו תקופה מעניינת בחיי, בה אני הולכת לישון מאוחר כל ערב, מנסה להספיק כמה שיותר, אני לא עוצרת לרגע, כל הזמן חוזרת על המנטרה "איך זה מקדם אותי" "מה יצא לי מזה" מחשבות אגואיסטיות וחשובות, יש פה אחריות, לא רק על עצמי, על הבית שלי, על הפרנסה, על העתיד וכמובן של הבת שלי.

היום שלי מורכב מעבודה, שם אני נמצאת רוב שעות היום, יש לי שעתיים-שלוש עם הבת שלי ובעלי בערב, במידה ושנינו נמצאים בבית באותו יום. זמן נקי ומלא בכל טוב שאני איכשהו דוחפת אליו בישולים, כביסה, משחקים, טלוויזיה וארוחת ערב. במרוץ נגד הזמן.

אחרי שהקטנה נרדמת אני מתחברת כמו נרקומנית למחשב, כאילו לא הספיק לי כל היום בעבודה? יש לימודים על הראש, יש לקרוא חומרים, יש לקרוא על מה קרה שם ומה קרה פה, להתעדכן.

אני מגרדת את עצמי בקושי למיטה איפשהו שם אחרי 11, עייפה ומרוצה, מזמזמת לי שיר ובוחרת בגדים יום למחרת, מנסה לחשוב איך חוסכת לי זמן התארגנות בבוקר.

יש לי ספר שמונח על השידה כבר חודשים, לפני כמה ימים סוף סוף סיימתי אותו. יש עוד ספר שמחכה שאתחיל לקרוא בו, אני מפחדת מהצעד הזה, יודעת שזה ייקח שוב נצח.

רק מוצ"ש ואני שוב בלופ של הטירוף השבועי, האם ארשה לעצמי לנוח? בחצי עין בוהה בפרק של האח הגדול, נזכרת בחדשות של הבוקר. כל כך עמוס פה כל הזמן, המדיה מחדירה בנו אינספור מידע, אני לא תמיד יודעת לסנן, הכול נספג אצלי, אולי באמת הגיע הזמן ללכת לישון ולשם שינוי לתת למוח שלי... לנוח!