היה ערב חם מאוד ,ועל עמדת הקפה חיכה לי בחור חובש כיפה ,בשם אמיר. בין מטחי היריות של הכר יסמס ,שנחגג באותו הערב, ביריחו הסמוכה,  נשארנו  דרוכים ומלאי ריכוז,והתחלנו לדבר  . גיליתי בחור רגיש  ומיוחד, ירושלמי, שאני מאוד מקווה , שלא יכעס שאני חושף את סיפורו ,בלי לקבל אישור, אבל בגלל הנקודה החשובה, אני מקווה שהוא יסלח,בכלזאת , עברו הרבה שנים .
אמיר הגיש לי כוס קפה  חמה ערבית  ומקומית ,כזו  שיש רק במילואים .לטוב ולרע, ואמר "יש לי סיפור ישן לספר, אני נשענתי לאחור  והקשבתי בריכוז.     
כשהייתי ילד , ,גרנו בשכנות   למשפחה אמידה מאוד שהיה להם רק ילד אחד . תומר . היינו חברים טובים . ממש מהגן. אביו היה יהלומן גדול ,ונסע בעולם ,ואמו  לא הייתה  בבית רוב היום והוא את רוב הזמן  בילה בביתי . קראתי לו  בצחוק "ילד מפתח ".  אבל ,תמיד כשאביו חזר ממסעותיו הוא קיבל מתנות יפות. וצעצועים ,וכל מה שביקש, הוא היה ילד מפונק מאוד, ודאי  יחסית  אלי .
שנינו דיברנו המון על הבעיות המשותפות שלנו , והיו לנו לא מעט, לא הסתדרנו חברתית  כל כך ,ולימודית.  והרגשנו שני אאוט סיידרים , ולא ממש  היה אכפת לנו . אף אחד לא ידע מה זה בכלל קשב וריכוז .וכמובן שלא היו אבחונים להפרעות קשב וריכוז .
חיי ,סיפר ,היו שונים בתכלית. אנחנו היינו  משפחה ממוצעת בלי אמצעים מיוחדים ,שני הורים שעבדו  קשה לפרנס 3 ילדים ,ואני התקשיתי  בלימודים , וחברתית ,אבל היו לי זוג הורים מדהימים , שנתנו דוגמה אישית ,  אהבו  ללא גבולות , היו שם בשבילי ,תמיד תמכו בי . ורצו בטובתי  .
תומר  קיבל טיפול משובח מהוריו. שיעורים פרטיים , מהמורים הטובים ביותר בכל המקצועות. כמובן רפואי  מהמעלה הראשונה . הוא נסע לסמר סקול  , כשעדיין לא ידעו מה זה בארץ, וטייל בדיסני ,כדי לאוורר את הראש , כשאני להבדיל שיחקתי עם גולות בחצר .
היום היינו עם ריטלין, מאובחנים כקשב וריכוז נאנח אמיר ..
בסוף הקפה סיפר אמיר שלא פגש את תומר שנים אבל ממש בתום השירות הצבאי בשדה התעופה, עם התרמיל על הגב פגש בו ממש במקרה , אחרי חיבוק ארוך שאל אותו לאן ? ותומר אמר : הכי רחוק שרק אפשר , למה ? שאלתי ? חנוק לי . אמר תומר . אני לא מאושר.... 
לסיכום:
תזכרו שהילדים שלנו צריכים אותנו . הפרעת קשב וריכוז , כמו כל הפרעה , מצריכה כוחות נוספים מאתנו התמודדות  .ואולי רוצה מאתנו קצת יותר  קשב וריכוז.