קיימים משאבים רבים בעולם, חלקם חיוניים לקיומנו ויש כאלה שהם רק למטרות הנאה וצרכנות פסיכולוגית. אז נכון, בעולם מודרני כזה רצוי שיהיה למדינה שלנו נפט, גז, מים ופחם (למרות שגם על זה ניתן לעורר דיון) אבל מה קורה כאשר העולם הגלובלי מעוניין להכפיל ולשלש את הונו באמצעות משאבים שאינם הכרחיים לקיומנו?  כך למשל - היהלום. במאמר זה ברצוני לדון אודות תופעת כריית היהלומים, המשמעויות הנלוות לכך ועד לצרכנות הבלתי נתפסת הן של האלפיון העליון והן של מעמד הביניים (נניח שיש מעמד כזה במדינה שלנו) והמעמד הנמוך.
בגיל העשרה התוודעתי לראשונה למושג "יהלום" שתמיד היה מלווה בקונוטציה חיובית ובהקשרים של יופי, יוקרה ומעמד סוציואקונומי גבוה. אשקר אם אטען שזה לא קסם לי ולכן  פינטזתי לעצמי כיצד בעתיד בן זוגי יציע לי נישואים עם יהלום גדול ומרשים שלא משנה היכן אהיה הוא יבלוט ויראה כלפי חוץ. וכך עברו להן השנים ונחשפתי להצעות נישואין כשאבן היהלום ליטפה את הטבעת לעיתים  מספר פעמים או רק פעם אחת כשהנוכחות של האבן היקרה בלטה במיוחד. זה היה מקסים ומרגש כאחד. לא אשכח את טבעת האירוסין של הנסיך וויליאם כאשר הציע לאהובתו קייט מידלטון שותפות לחיים. התקשורת בערה מהעוצמה של האבן, אנשים לא הפסיקו לצלם ולפרגן וכמובן גם כאלה שקינאו, ויש על מה, זו בהחלט אבן מיוחדת על גבי הכדור העגול והקטן שלנו.
אז כמוני, כך גם מרבית הנשים מפנטזות שיום אחד גם להן תהיה אבן מיוחדת כזו על אחת האצבעות העדינות, אבן שתלווה אותן כל חייהן. וגם אלה שכבר יש להן אבן אחת על היד תמיד ישאפו לקבל את האבן השנייה שתאיר ותעניק הילה גם ליד השנייה.  אבל אז, כשבאמת התעניינתי לדעת ולהבין מדוע משאב זה כל כך יוקרתי ומהיכן הוא מגיע - הזדעזעתי! גיליתי את האמת! להפתעתי נוכחתי לגלות כי כמוני כך גם מרבית האנשים אינם מודעים לתהליך הבאת היהלום אל תוך העולם המודרני. מדובר בתהליך לא מוסרי, ולא אנושי המוסתר מההגיון שלנו והכל כדי שאותם בעלי ההון ימשיכו למכור לנו לוקשים של יוקרה.
מדינות המערב, שכידוע הן החזקות בעולם של ימינו, מצאו קרקעות שעליהם יש יהלומים. חלק לא מועט מן הקרקעות נמצא באזור אפריקה, שכידוע מאוכלס בעיקר על ידי אנשים חסרי כל. אז החליטו מדינות המערב להשתלט על המשאבים שלהם ולפלוש לקרקע שלהם למען יהלומים שיגרמו אושר למישהי אי שם בצרפת, איטליה, ארה"ב או ישראל. לצערי התוודעתי לאמת הנוראית שבחלק רב מהמקרים מעבידים אנשים בתנאים מחפירים, אונסים את נשיהם ורוצחים את משפחתם עד שישיגו יהלומים. בכל פעם שהיהלום אינו מגיע כך נרצח מישהו מהקהילה. נשמע הזוי נכון? נשמע כמו סרט בדיוני? צר לי לאכזב אותכן נשים יקרות או גברברים צעירם אבל זו האמת! חלילה איני מצהירה כי כך מתנהל הדבר בכל מקום בעולם, עם זאת חשוב להכיר ולדעת כי חלק גדול מהיהלומים הנמצאים בידי מדינות המערב אינם טהורים הם אלא מקוללים באונס, רצח ועבדות לשמה.
לצערי (או לשמחתי) ההתוודעות לאמת לא הגיעה אליי כפי שהיא מגיעה אליכם באמצעות הכתוב אלא ראיתי בעיניי סרט דוקומנטרי המתעד את הזוועות וניתן למצוא את האמת גם באינטרנט של ימינו. כמובן שבכיתי רבות. תחילה זה היה על ניפוץ הפנטזיה המהממת והיחידה שהייתה לי מגיל צעיר, אחר כך בכיתי על אותם אנשים מסכנים מעוטי היכולת, מוגבלי הטכנולוגיה וחלשי ההומוספיאנס שנמצאים במצב כזה ולבסוף בכיתי את נשמתי על העוול שאנו, העולם המערבי, עושים לאחינו איי שם באפריקה - זה פשוט זעזע אותי.

מאז איני יכולה להסתכל על יהלום, זה מעלה בי זכרונות רעים, קונוטציה שלילית ואכזרית והבנה עד כמה אנו יכולים לממש את יצר הרוע שנולדנו איתו. אני החלטתי שאני לא חלק מזה! ואני שואלת: האם כדי להיות מאושרת את באמת צריכה את היהלום שילטף את אצבעך ברכות? האם כדי להרגיש שייכת למישהו אז זקוקה לטבעת שיש עליה דווקא את האבן היוקרתית הזאת? האם עקב חרדה כלכלית את זקוקה לאישור שהכל בסדר באמצעות יהלום שיונח על ידך? האם האושר שלך באמת תלוי באבן נוצצת שאינה קיימת בעולם הרבה ולכן אונסים, רוצחים ונלחמים עליה? האם יהלום באמת שווה אושר? ולבסוף, האם האושר באמת שווה רצח חלשים? אני בטוחה שאם תחשבו בתבונה תמצאו את התשובה הנכונה.

כשהייתי בגיל העשרה הייתה לי פנטזיה מרגשת וקוסמת אבל היום, בגיל 30, הפנטזיה שלי הרבה יותר מפוארת, שמתישהו בבוא בעת, כשיגיע הזמן, אישי יציע לי שותפות בחייו באמצעות סמל הטבעת כמובן, טבעת יפה, נקייה מאלימות, נקייה מסבל, טבעת טהורה שתעיד על זוגיות טהורה וטובה שתנחה את שנינו בעתיד, טבעת שאינה יקרה במיוחד כי אז תהיה שייכת היא לאותם בעלי הון שעושים עליי  (או עליו) כסף, טבעת עדינה ויפה שאיש נחמד יקבל את ממונו על עשותה כה טהורה ונקייה, טבעת שאינה מקוללת.