זכרונות מחדר הניתוח (שונה מאוד מחדר לידה טבעית, זה בטוח...) 
 

1) קרררר, מקפיא מוות בחדר הניתוח.ייאמר לזכותם שם, באיכילוב, שהם מכינים מבעוד מועד סדינים מחוממים שהם מניחים עלייך.

2) ההרדמה שלפני הניתוח היא אפידורלית, כלומר חומר ההרדמה מוזרק לחלקו התחתון של עמוד השדרה (די כמו בלידה רגילה).

3) החלק התחתון של הגוף מורדם ולכן פעולת החיתוך כמובן לא כואבת, מה שכן, מאוד הרגשתי איך משכו את התינוקת ממני. כן, כן, ממש משכו.

4) תולים לפנייך סדין כך שלא תראי את כל התהליך של פתיחת הבטן שלך. וזה מבורך.

5) בן הזוג רשאי להשתתף וממקמים אותו ליד הראש שלך. גם כן כנראה בשביל שלא יראה ולא יתעלף.

6) האווירה בהתחלה מאוד מלחיצה וכמוה המשיכות של העובר ממך. בסוף את שומעת בכי וישר נרגעת.

7) מראים לך את התינוק לרגע קצר (וכאן מומלץ להושיט אליו אצבע שיתפוס. אין אין אין על רפלקס הלפיתה הזה שלהם)

8) את התינוק מגלגלים בליווי אביו לטקס חניכה בתינוקייה. רוחצים ומלבישים. חשוב חשוב חשוב לצייד את בן הזוג במצלמה! 

9) בנתיים אותך תופרים ולוקחים לחדר ההתאוששות בו תשהי שעתיים. מומלץ פשוט ללכת לישון בשלב הזה.

10) ברגע שההרדמה מתפוגגת, זה כואב. כל כך כל כך כואב! מרשים ואפילו מעודדים אותך לקום לראשונה בתום שש שעות מהניתוח. זה לא פשוט, אך יש אחות שמגיעה לסייע לך. היעזרי בה! עם הזמן הכאבים יחלפו ותיהני מפרי בטנך הטרי והמקסים!

לא בחרתי בניתוח קיסרי, ניתוח קיסרי זה משהו שבאיזשהו מקום פשוט קרה לי.  ובסופו של דבר, למרות הכאבים והקשיים ותחושת הכשלון "ללדת רגיל וטבעי ויפה", אני מתמקדת בעיקר- זכיתי בשלוש ילדות מדהימות, בריאות ושמחות.