מדוע באמת אנחנו כועסים?

ממש לא מזמן הייתי בטוחה שכאשר אני כועסת על מישהו, זה לחלוטין כיוון שהוא לא בסדר. כן, השאלה האם התגובה פרופורציונלית או לא, זה תחום שהסכמתי לקחת עליו אחריות.
אבל לרגע לא באמת חשבתי שהכעס שלי הוא לחלוטין, לחלוטין, מעשה ידיי ובחירה מוחלטת שלי.

עוד יש שכמותי, שעדיין, מאמינים באמת שיש להם זכות לכעוס על משהו. על מישהו. שיש סיבה. שגרמה להם לכעוס. כאילו כעס זה מזג אוויר ולא תנועה מכוונת.
אז לאלו מכם, אני אשמח לשתף את שהבנתי.
להפתעתי הגמורה הבנתי שכל כעס ותסכול שאי פעם הרגשתי, מרגישה ובטח עוד ארגיש, הם החלטה לגמרי שלי.

לא רק זה, הסיבה האמיתית והיחידה לכעס שיש לי כלפי מישהו או משהו זה - אני.

העלו בראשכם כל מקרה שהכעיס אתכם, אם תמצאו מקרה שהכעיס אתכם מאוד זה אפילו יותר טוב.
ותחשבו, תנסו רגע באופן שקול יותר, רחוק מהנסיבות לראות את זה.
מה בנסיבות האלה הראה לכם משהו שרציתם לא לראות בעצמכם?
הנסיבות והמקרה הם מראה.
מראה המראה משהו שקיווינו מאוד לא לראות. אנחנו רואים ומרגישים חלשים לנוכח התגלית המוחשית. כשאנחנו חלשים הפתרון המהיר רוב הזמן הוא אנרגיית הכעס, שכאילו מסווה את החולשה. כל זה קורה מהר מאוד בתת ההכרה.
אמרו זאת כל כך הרבה לפניי, והפנימו זאת רבים. אני הפנמתי ממש לא מזמן.

הכעס הוא בעצם הודעת טקסט. שבאה להודיע לך שיש משהו שאת מסתירה מעצמך. שיש לך אנרגיה בחלק מסוים בגוף ובראש שעסוקה בהסתרה. זאת אומרת, ששליח מגיע ללוח הבקרה ומודיע בצורה רועשת ובלתי ניתנת להתעלמות שיש משאב שהולך לטימיון בהחזקה והסתרה של משהו שאינו נחוץ לקיומנו, הוא מציע להתייחס אליו, ולראות מה שלא רצינו. לראות ואז לפתוח את היד הקפוצה ולשחרר.

הרבה פעמים קרה לי שכתבתי משהו בלפטופ ובאה חברה ואמרה: "שחררי את הכתפיים למה את מחזיקה אותם?" ורק אז הייתי שמה לב שכל הכתיבה אני בעצם מרימה את הכתפיים.
אנרגיה מיותרת לחלוטין. ויש לה גם הסבר רגשי. לא פלא שהכתפיים שלי כל הזמן היו תפוסות.
הרי רק ברגע שמניחים את התיק מתחילים להרגיש כמה קל בלעדיו ולא מבינים איך סחבנו את כל המשקל הזה עד עכשיו.
אני מציעה, רק כי הבנתי זאת ממש לא מזמן, לבחון כל פעם שאנחנו כועסים, לראות מה התיק שאנחנו סוחבים, ולהניח אותו כלאחר כבוד לצד הדרך. אפילו אם אי אפשר להניח באותו רגע, או בכלל לראות מה אנחנו מחזיקים, עצם ההכרה שלא מדובר שמשהו שנגרם לנו אלא זוהי לגמרי החלטה שלנו, זוהי הדרך בה בחרנו לפעול לנוכח המראה שהמקרה הציב בפנינו, עצם הידיעה הזו בלבד תקל על הכל ותרגיע.

לסיום, בדרך ההוכחה המתמטית נוכל להגיע למשפט הבא:
כל פעם שאני כועס על מישהו או על משהו (ולא משנה במה מדובר) ------> אני כועס על עצמי.
אם אני כועס על עצמי אז כדי שיהיה יותר נעים ופחות מכעיס באינטראקציות עם כולם עלי לא לכעוס על עצמי.
ולכן
אם אני מטפל בעצמי ----> אני מטפל בכולם! מ.ש.ל

זה לא אומר שאני לא כועסת יותר:)
זה רק אומר, שמהר מאוד אחרי הכעס,
כשאני נכנסת לחדר לבד,
אני מסמיקה מעט
משפילה ראש
ויודעת יותר טוב
יודעת שכל זה קרה כי יש בי משהו שכואב לי לראות:)

מאמרים נוספים שיכולים לעניין אותך:

• חזרה בתשובה שלא תלוייה בדבר הערות והארות על תופעת החזרה בתשובה בימינו,מה זה אומר...
0 23/02/2014 | aliza_abc

• מי אנחנו כשאנחנו לא בתפקיד האם בערב, האם מתישהו במהלך היום, האם קורה שאתם...
0 13/09/2013 | sharona

מה דעתך על מדוע באמת אנחנו כועסים? ?
תגובתך: נא להקליד את תגובתך
כתובת אתר:	//:HTTP
שם:	נא להכניס שם	אימייל :	קבלת תגובות לאימייל