לא הייתי נדרש כלל למילים אלו, לולא שלחו לי בני משפחתי , השבוע, בקשה להצטרף לעצומה הדורשת לפסול מפלגה מסויימת ( שתי עצומות כאלו רצות עתה במקביל משמאל ומימין ואני סבור שהדברים נכונים לכל אחד מהצדדים של המפה הפוליטית).

ככלל, אני משתדל להמנע מדיונים בסוגיות של אמונות פוליטיות או דתיות.

אבי, עליו השלום, הזהיר אותי בנערותי שטוב אעשה עם אמנע משלושה דברים:
- התערבויות -  שכן בין שני מתערבים אחד, לדעתו,  הוא גנב והאחר הוא טיפש.
- שנית להמנע מלומר דברי בלע על האחר או ואני מצטט: "אם אין לך משהו טוב לומר, מוטב שתשתוק",
- וסיכם בכך שאין טעם להתווכח על עמדות פוליטיות או על דת, שכן בענייני אמונה כמו עניינים שבלב, להגיון יש מעט מאד יכולת השפעה.

משבגרתי, גיליתי שהבעיה היא לא רק העדר ההגיון אלא שמרבית ה"פרלמנטים" של ימי שישי מבוססים על  וכחנים מקצועיים הניחנים במעט מאד ידע או ניסיון והרבה מאד תחושות בטן.

אני אגב, מצאתי את עצמי שקוע עד צוואר בפוליטיקה המקומית והבינלאומית. שני תארים אוניברסיטאים במדעי המדינה , 35 שנים בשרות החוץ בארבע יבשות ו-14 מדינות, בניסיון נואש וחסר סיכוי להסביר את הפוליטיקה הישראלית, אגב זיגזוג מימין לשמאל וחזרה, עם כל מהפך שהתחולל כאן.

המכנה המשותף היה השחיה נגד הזרם, פול גז "בניוטרל" , אפשר היה להאיר עיר שלמה באנרגיה הזו, ריקוד ואלס אין סופי של צעד קדימה שניים אחורה. ובהסתכלות רטרוספקטיבית לא התקדמנו אפילו ס''מ.
כמו  שבני שיחנו נהגו להדגיש  לי מעת לעת: "אל תבלבל אותנו עם העובדות שכן דעתנו קבע נקבעה...."

 איך זה קשור לעצומה, אתם שואלים, קשור אני אומר, להבנה שלנו בראש וראשונה שאם הכל היה בא מההגיון, אולי  היה על מה לדבר,  כשזה מגיע מהבטן כולנו סובלים מליקוי מאורות.

בני משפחתי הם אנשים משכילים, לכולם תארים אקדמיים, וכולם משוכנעים שהצדק והאמת נמצאים במקום הנכון, כלומר לצידם - (הייתי אומר  IN THE RIGHT PLACE  אבל חוששתני כי התרגום עלול להיות בעייתי משהו.....)

על כן  ברורה זכותם לדרוש את פסילת המועמדים שדעתם ועמדותיהם מנוגדת לזו שלהם. הם יסבירו בתוקף, מבלי להתבלבל , מדוע הם מהווים סכנה לדמוקרטיה ואסור לאפשר להם לייצג את האחוזים, ולו גם  הבודדים, באוכלוסיה המחזיקים בעמדה או בדעה המנוגדת לזו שלהם. כמובן, באותה נשימה, הם יצדדו  בהכרח לאפשר השתתפות בבחירות לכל יתר המפלגות שאינן מאיימות על תפיסת עולמם, כולל זו שהצד השני חש לגביה את אותה התחושה של מיאוס וקבס והצורך לפסול אותה - ויפה שעה אחת קודם .

כשאני מנסה להסביר ליקיריי מדוע אני מוכן להאבק על זכותו של כל אדם או מפלגה להביע את דעתם,  הם מייד שותלים אותי באדמה במבטים של בוז ובהתנפלות מתוזמרת.  אם היה מדובר באנשים חסרי השכלה, בורים או חסרי תרבות הייתי יכול לקבל זאת בהבנה.
כיצד נכשלנו בהנחלת הערכים הבסיסיים , ומהיכן מגיעה התגובה הפאבלוביאנית הזו, המתעלמת מכל הערכים של ליבליות, שוייון זכויות, חופש הביטוי.

דיקטטורות מתחילות בדיוק במקום שסותמים פיות.
נגזר עלינו, יהודים וערבים, חילונים ודתיים, אשכנזים וספרדים,  גברים ונשים, ימין ושמאל  לדור בכפיפה אחת
בואו ונעשה את זה עם חיוך.
בהצלחה לכולם.