שינה היא מצרך חשוב ונכבד מהזמן שלי, יותר נכון, הזמן שהייתי רוצה שיהיה לי שיהיה מוקדש כולו לשינה. בימי התיכון של החופש הגדול כששאלו את הילדים בכיתה מה הם הולכים לעשות בחופש והם צעקו בשמחה שהם הולכים לישון בחופש, גיחכתי. לישון נראה לי מיותר, לא חבל לבזבז את הזמן על שינה? יש הרבה יותר דברים מגניבים לעשות! חשבתי לעצמי אז, הדעה שלי היא כזו גם היום וזו גם המציאות שלי למרות הרצון והצורך בשינה.

בימי ההיריון עם בתי, הכינו אותי ל"לילות ללא שינה" כל עוד היא הייתה בבטן חשבתי שאני יודעת מה מחכה לי, בפועל המציאות הייתה הרבה יותר קשה ומאז כששואלים אותי מה אני רוצה? המחשבה הראשונה היא שאני רק רוצה לישון.

למעשה, ביום רגיל אני ישנה 6 שעות בלילה. זה הממוצע, לעיתים יותר, לעיתים פחות עם גיחות כשהקטנה מתעוררת ורוצה תצומי. למרות שהחלק של הלילות מוטל על בעלי, גם אני מוצאת את עצמי קמה אליה לעיתים, בעיקר בלילות הלבנים בהם הקטנה מצמיחה שיניים.

בכלל, 6 שעות שינה נראה לי כל כך קצת, בייחוד שאני מתעוררת מוקדם נורא והולכת לישון מאוחר מאוד. כל ערב מחדש אני מנסה לארגן לעצמי ללכת לישון מוקדם יותר אך לא מספיקה לסיים את כל מה שרציתי ושוב השינה שלי מוזנחת ולא תמצאו אותי במיטה לפני 11. אני לא טיפוס לילי ויותר ויותר לאחרונה אני מתקרבת להיות ציפור לילה כמו בעלי, הלימודים של שנינו נדחים לשעות הערב אחרי שהקטנה נרדמת ולא פעם שנינו גולשים ללימודים ופרויקטים עד אמצע הלילה.

אפשר לראות היטב את ההבדלים בתמונות כיצד הזדקנתי, יש קמטים קטנים כאלה מתחת לעיניים, שבעלי טוען שרק אני רואה אותם.

הקושי העיקרי הוא בסופי שבוע, יש שקט מדהים כזה ברחובות, יש ציוץ ציפורים, ואין את המשאית לחם שמגיעה למכולת, שקט מדהים. הקטנה התעוררה כהרגלה בחמש ורבע, קמתי, בכל הניסיונות הרבים להרדים אותה עוד קצת, נכשלתי וחזרתי למיטה כשהיא מקפצת במיטה וצועקת לי "אמא". החצי קם להחליף אותי, שתי דקות והקטנה נרדמה שוב. איזה קסם הוא מפעיל שהיא נרדמת אצלו כל כך מהר? הייתי בטוחה שיש לי אולי עוד חצי שעה בלחץ לישון. בכל זאת, סופי שבוע היא אוהבת להשכים קום במיוחד, כל כך מרפי.

בשמונה ורבע פתחתי עיניים בבהלה כששמעתי את הבכי הקטן שלה, מוזר, היא אפילו לא צורחת כל כך חזק. עייפה מעודף שעות השינה קמתי עם חיוך, לא מאמינה שאשכרה זכיתי לישון עד מאוחר. כן כן! לקום אחרי השעה שמונה... חלום רחוק. זה היה פשוט נפלא. לישון עד שמונה, מותר לצחוק עלי, בשבילי זה מאוחר. את הימים שישנים עד הצהריים לא חוויתי גם קודם.

וכן, אני כותבת את זה שוב,שמונה בבוקר! פתאום הבוקר נראה אחרת לגמרי, לקום בשעה נורמלית שבה השמש כבר מחייכת אלי מחלון, הספקתי לחלום שפע חלומות.  גם אם הדבר הראשון שעשיתי על הבוקר היה להחליף טיטול ריחני במיוחד, לא אכפת לי. לשם שינוי ישנתי. ובשקט בשקט.. אני מודה... שבא לי לישון עוד. שינה יכולה להיות כל כך מהנה.