מצוות תקיעת שופר כתובה בתורה בשתי מילים ״יום תרועה״. חז״ל בגמרא בונים מערכת של דרשות וסימוכין כדי להבין את אופן קיום המצוה הזו.
תקיעת שופר כוללת שלושה סוגים של תקיעות-תקיעה(קול אחיד וארוך),שברים(שלושה קולות אחידים וקצרים),ותרועה(לפחות תשע קולות קצרצרים).בנוסף לזה תקיעת השופר מהווה חלק מן התפילה שכוללת פסוקים  המחולקים לשלוש מערכות.
 ״מלכויות״,פסוקים המתארים את מלכות האלוקים בעולם.
״זכרונות״,פסוקים המתארים את השגחת האלוקים על ברואיו.
״שופרות״,פסוקים העוסקים בתקיעת השופר בהקשרים שונים.
מהי אם כן המשמעות של תקיעת שופר ומדוע היא קשורה ליום הזה של ראש השנה?
ראש השנה הוא יום הדין,אולם מה בעצם אירע ביום הזה? למה הוא נקבע לראש השנה?הרי לכל החגים ביהדות יש אירוע היסטורי שהם נועדו לציין,ולכן צריך לדעת מה אירע ביום הזה של א׳ בחודש תשרי?
לפי היהדות ביום א׳ בתשרי נברא אדם הראשון,זאת אומרת שזהו היום הששי לבריאת העולם.והיות והאדם הוא היצור התבוני היחיד בעולם לכן רק הוא מסוגל להכיר את הבורא ולעבוד אותו.משום כך היום הזה הוא יום המלכת הבורא עלינו בעולם כי אין מלך בלא עם,ורק האדם הוא העם שיכול לקבל על עצמו את ההכרה בבורא ואת עבודתו.
ומשום כך היות וזה יום חידוש המלוכה בכל שנה ושנה,לכן זהו גם יום הדין.בו אלוקים בוחן כל אדם ואדם על פי מעשיו בשנה שחלפה,ועל פי זה קובע האם הוא מילא את חובתו ולכן מן הדין מגיעה לו שנה נוספת בממלכה.או שמא הוא דוקא מעל בתפקידו ולכן לא מגיעה לו שנה נוספת.
תקיעת שופר היא אחת המצוות הכי מורכבות מבחינה רעיונית והגותית ביהדות,מפני שהיא מכילה בתוכה כוונות ורמזים וטעמים כה רבים שנראים אף כסותרים זה לזה במבט שטחי.והיות שהמצווה כמובן היא לשמוע את קול השופר לכן הריכוז העיקרי למעשה בזמן התקיעות חייב להיות נתון להאזנה מוחלטת ומרוכזת במטרה לשמוע כל תקיעה מתחילתה ועד סופה,ולכן קשה ואף לא אפשרי להכיל בראשינו בזמן הזה את כל ההגות הנלווית למצוה,ומשום כך חייבים להתבונן בזה לפני כן כדי להגיע עם הבנה והכנה למעמד היחודי הזה שמהווה את מרכז היום הגדול של ראש השנה.
שתי הכוונות העיקריות לכאורה בתקיעת השופר הן-המלכת ה׳,וסימן ליום הדין.
תקיעת השופר היא ביטוי סמלי של המלכה כפי שכתוב בתהילים-״בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה׳ ״.
כמו כן התקיעה מרמזת על המשפט ועל החרדה הנלווית אליו כפי שכתוב-״היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו״.
זאת אומרת שבעצם זה שאנחנו תוקעים בשופר אנחנו מבטאים את העובדה שאנחנו ממליכים מחדש עלינו את הבורא כפי שאדם הראשון שנברא היום קיבל עליו את מלכות הבורא. 
כמובן שממילא מובן שעלינו להיות ראויים לכך ורציניים לגביי זה,ולכן במהלכה כלול דין ומשפט שבוחן כל אחד ואחד מאיתנו בפני עצמו-עד כמה כל אחד ואחד מאיתנו אכן מתאים לזה ומבצע כראוי את תפקידו.
בגלל זה ראש השנה מלווה באימת הדין כפי שמתאר זאת דוד המלך ״ממשפטיך יראתי״,אולם אין הכוונה לחרדה נוירוטית,אלא לחרדה שנובעת מהבנת גודל המעמד והמחויבות,ומאידך דוקא אותה חרדה מוכיחה עד כמה נוגע לליבנו התפקיד שלנו בעולם והמחויבות שלנו לאלוקים.וכאשר הוא רואה אותנו חרדים ממנו וחוששים שמא לא מילאנו את חובתנו כלפיו,דוקא זה מה שמעורר את רחמיו עלינו מפני שהוא רואה את ההשתדלות ואת החרטה הכנה על כשלונות העבר ומתוך כך הוא גוזר עלינו ברחמיו שנה טובה.
לכן צריך לגשת לתקיעת שופר מתוך מודעות לגודל משמעות המעמד,ומאידך להתמלא בשמחה שאנחנו עומדים כאן בריאים ושלימים לאחר שנה נוספת,ושאנחנו זוכים ליטול חלק במעמד כזה מיוחד שמייצג את משמעות המין האנושי בעולם,ולהתמלא בתקוה שנוכל למלא את החלק המיוחד שלנו בפסיפס האנושי בעולם.
בעזרת חשיבה בריאה כזו,המלאה באופטימיות ורצון כן וטהור-ניתן למצוא חן בעיני הבורא ולזכות להיכתב ולהיחתם לשנה טובה ומתוקה

אשמח לשמוע תגובות