הסונאטה האחרונה של איש הקקטוס- סיפור הצדעה בדיוני אודות איש תמהוני, אבסטרקטי, נושם נוי ושותה חצץ, המיולין ארגנטינאי אשר הגיע לקיבוץ ושידרג אותו בוטנית לרמה מקצועית, פרחונית, אלגנטית ושומרת על פאסון קוצני אשר עדיין עומד רם על תילו ונישא לגבהים. חלקת האלוהים. אסופה של צמחים אשר שוכנים למרגלות משרדה של ירדנה אשר מדקלמת יום יום את שמו של אמן מסוקס שנכנס לדברי השבילים הראשיים אשר עומדים נפעמים לנוכחותו וחסרונו של הגנן המיתולוגי העונה לשם!.... אנדראס.. זיבר לכל המתעניין, וקילר לכל המיתמם.

יצירת פאר לבטח תהיה כרוכה במבט אחד של חזון, ולפני כל שתילה, סער המוח הרוטן וכבד האופי שלו בדילמות של עיצוב. פרדוקסים טבולים בדשן ויופי חולני. שום פרט אינו נלקח בדלות מחשבתית.

שיגעונות האמזונס שניצבים למול חניית הרכבים נחקקו במוחו של כל ילד בדרכו ללימודים וכל דייר בדרכו למתאבנים של חדר האוכל. סמל של התפרעות ודמיון לפני עליה להיכל התיאבון. סונטת הפרידה של האיש והחזון אשר דאג לכל פרח, שיח, סברס ואלון. מומלץ לעצור לרגע ולבהות, כי אין זו סתם גינה חמדמדה, אלא אוקיינוס מסוכסך של צורות וצבעים, פלא הבריאה של פירט מהורהר ואומן שלוב קילשון.

ושמו היה אנדראס, איש הקקטוס האחרון.