אלול בשדרה / אברהם בן יצחק

בית א'
אורות חולמים
אורות חורים
לרגלי צונחים
צללים רכים
צללים נלאים
את שבילי ילטפו.

בית ב'
מבין פארות חשופות
רוח קלה
תתן קול
והס.
הנה עלה אחרון
יעוף למטה
רגע יחרד עוד
ודממה.

שנים עשר שירי טבע כתב אברהם בן-יצחק, מתוכם עולה תמונת נוף.
שירים העוסקים בארוס ותמונת נוף ברקע רומנטי להתפרצות רגש כגון "מלכות" , "לא ידעתי נפשי".
שירים פלוסופים יותר בהם תמונת הנוף  סמלית כגון: "כנטות יום", "מזמור"
ושירים העוסקים בתחושות נפש עמוקות, תוך התבוננות בנוף, באנלוגיה לנפש האדם. כגון: "חורף בהיר", "ההרים שחוברו מסביב לעירי"  ו"אלול בשדרה".

תמונה סתוית קונקרטית. האני השר צועד בתוך שדרת עצים בשלכת. ומתבונן בהם, עד לנשירת העלה האחרון.
בבית הראשון בולט תאור האור והשפעתו.
עדינות , אטיות ושקט  האוירה רכה ללאה . באורות חורים חולמים וצלילים רכים לאים.
היחס אל הנוף אישי . 'שבילי'
השמוש באנפורה . אורות- אורות, צללים-צללים מדגיש את פעולת האור, צניחתו והווצרות הצללים.
אמצעי הפסוק מאורגנים בהתאם לנקודת המבט האמפרסיוניסטית.
בבית א' השפלת המבט ובבית ב' הרמתו בתנועה כלפי מעלה ובהמשך המבט נושר מטהבעקבות נשירת העלה.
זהו מצב בינים ברגעי התחלפות, השלכת בסתיו.
אורות וצללים נפרשים על גבי השביל המשותף, דרכו עובר האני. הצללים נוצרים באמצעות צניחת האור החוור.
ששדרה אירופאית בסתיו,  פואורות חשופות ועלה אחרון צונח מטה.
באנלוגיה לנפש המתבונן בנוף , באוירה לאה ועצובה. "תוגה מתוקה"  דקדנטית. באימאג' של גויעה ודממת מוות.
הבית השני מתאר את תהליך ההתאפסות לעבר הסופי.
הפאורות חשופות,מזכירות תבנית של שלד בסיום הקיץ.,בתנועה מלנכולית לעבר הדממה והמוות. אם כי האוירה עודה אצילית ואריסטוקרטית.
בשיר "חורף בהיר"  תופס את מקום השדרה מרחב שלג ונהר קפוא. גם כאן לאפקט האור תפקיד חשוב. אך כאן אינו חוור , אלא
זוהר, לוהט וחזק נשבר על הקרח. בניגווד מובהק לצל הרים תכול ושמי תכלת חוורים מרטטים.

מקורות:
בן-יצחק , אברהם, שירים, הספריה החדשה 116 ע'.
חבר חנן , ראשיתו תשגה : עיון בשירין הראשונים של אברהם בן -יצחק לאור חומר מהארכיון, סימן קריאה (1981), חוב' 12-13, ע' 313-442.

"כל הזכויות שמורות לאילנה בר-שלום"