ישנם רבים המתהלכים בסביבה, ולרוב, פניהם יודעות לאן גופם הולך. אצלי זה הפוך. גופי הולך, אך פניי הם כהתגלמות הסנוביזם כלפיו.
 איני רומז פה על הליכתי העקומה שידועה בקרב הציבור, אלא להחלטותיי התמוהות בניווט הגובלות באינסטינקטים של אלמר פאד. אם זאת, אומר ואוסיף שאני חושב שפעלתי בצורה לגאלית והגיונית בסיפור שאביא בפניכם.

יום חמישי הפציע, ואני ממוקד. יש תכנון ממשי להגיע לפסטיבל הסרטים שבעיר מוכת הקאסמים, שדרות. הסטודנטים הנרגשים עמלו על הכנת סרטיהם המעשירים אותנו במידע חדש ותוסס ואנחנו בתמורה מריעים להם בגאווה על כך שסיימו לימודים אקדמים בישראל.

אני יוצא מהדירה עם מידע אמין ביותר שהרכב שלי חונה במקום שנקרא "רידינג" היות ששם השארתיהו לאחרונה. אני גר בהרצל פינת פלורנטין, שזה מספיק רחוק כדי להבין עד כמה תל אביב זרה לי. אבל מה זה מרחק כשהגליוטינות של פקחי העיר מרחפות מעל ראשינו הדל באופן תמידי.

הלכתי לרחוב שלמה, שם חיכיתי בתחנה לכיוון מערב לאיזשהו אוטובוס שייקח אותי לכיוון החניון, לאחר כעשר דקות מגיעה האוטובוס, אני עולה ושואל את הנהג, "לרידינג?"  הנהג הסתכל עלי בתמיהה למשך כמה שניות טובות ואמר בגימגום " ....אה... נראה לי שאתה בצד הלא נכון של הכביש..".  מהורהר טיפה, אמרתי אוקי וירדתי מהאוטובוס. ההתנהגות של אותו נהג לא היתה נראית לי נורמלית, קודם כל הוא השתהה, שזה נדיר לנהגים בתל אביב, ואחר כך הוא נתן לי משפט אם ביטחון אישי של סטלן לחוץ. בכל מקרה הקשבתי לו וחציתי את הכביש הסואן לצידו השני, שם הגיע האוטובוס במהירות. כשנפתחו הדלתות זרקתי לכיוון הנהג את המשפט הממצא הבא: "זה לרידינג נכון?" " לא!" אמר בתוקפנות ," אתה צריך לעמוד בצד השני של הכביש".

מה? איך בצד השני? רגע, האם רידינג הוא לא תחנה אחרונה של איזשהו אוטובוס מאיזשהו צד של המתרס? האם הזיתי כשראיתי את תחנות האוטובוסים שם? אני הרי על כביש ראשי, ועל פי אבחנתי מדיבור הנהגים ,מתקבל על הדעת שלפחות אחד מהם יודע שמפה מגיעים לרידינג, ולא, היו אומרים לי אחרת.
מבולבל ונסער, חזרתי אל הכביש המערבי ושם ההמתנה לאוטובוס כבר החלה להעיק. בזמן ההמתנה ניסיתי לגבש שאלה שאולי תעזור לי לברר יותר פרטים לגבי המקום המיועד. בראשי עלתה השאלה הבאה: " שלום אדון נהג, אני החניתי את רכבי בחניון רידינג שבצפון תל אביב, התועיל בבקשה לכוון אותי אל המקום המדובר משום שהידע שלי לגביו ברגע זה, שווה ערך לזה של מצפן" אך כשעליתי על האוטובוס הייתי כל כך לחוץ שמה שיצא מפי זה: " רידינג, צפון, חניון יש?"

נהג: איזה רידינג? אני מגיע לבת ים, אתה צריך לצד השני.. (דלת מתחילה להיסגר..)
אני (חוסם עם הרגל): הייתי בצד השני, הוא לא מגיע לרידינג
נהג: מה לא מגיע, אין דרך אחרת
אני: אולי קיימת עוד דרך שאתה ואני לא יודעים עליה?
הנהג חשב רגע, ואז, כמו היווצרות של פופקורן ירה אלי " עבור ת'כביש, קח קו 125, תרד באלנבי, עלה על קו 5 ישר לרידינג" ......( כמו קינג!)

סוף סוף מידע שנשמע לי טוב באוזן, נקי ובלי טעויות. הגאולה הועילה לבוא?
מאושר, חציתי את הכביש בפעם השלישית וכארבעים דקות לאחר יציאתי מהדירה אני זז לאנשהו.

עליתי על 125, ירדתי לאלנבי וכשקו 5 הגיע, נפרצו כל הסכרים, תחושות שלווה ורוגע פקדו אותי, עילוי נפשי, מן אווירה כזאת של חדר אירוח בארמון של מלך ירדן בשנת 94, ריח שושנים באוויר , רוח חמימה וטעימה כצמר גפן ושמעון פרס בצורת נהג מונית גדול מימדים מטיס אותנו באיטיות לעבר רידינג..דינג...דינג......דינג.......דינג.....דינג....

"בחור.."
"בחור......קום רגע"
 "מה?"
"קום קום רגע, לאן אתה צריך?"
(מסתכל על הנוף, תיאור נוף: שממה)
"אני?( מסתכל אחורה לתוך המונית, אין נפש חיה) , אני צריך לרידינג " אמרתי בתום לב.
"מה רידינג?! איפה אתה ואיפה רידינג" אומר הנהג בלגלוג, ונראה כי נהנה מהמצב..
חבל שלא היתה מצלמה במונית, הפנים הסנוביות שלי הפכו את עורם וצבעם, החום הכבד לא היטיב עמי. נראתי כהלום קרב, עיניים פקוחות שמתקשות לעכל את המקום אותו אני רואה ובראשי מרחפת שאלה אחת בלבד: איפה, לעזאזל, אני נמצא?!

" אתה בתחנה הסופית של המוניות שלנו, אני לא מסיים ברידינג, מאיפה קיבלת את הרעיון הזה?"
" השלט!" הצבעתי על שלט כחול בכניסה למונית שנכתב בו: לרידינג 6.50 ₪
" אה זה? זה .....זה לא אומר שאני מגיע לרידינג"
" מה? איזה מן תשובה זאת?"
" שמע בחור, אל תתחכם, אתה היית צריך לשאול אותי קודם, אני אתן לך טיפ לפעם הבאה, אל תעלה סתם על מוניות בלי לדעת לאן הם מגיעות. עכשיו אתה פה."
הייתי צריך לשאול קודם.. מישהו , איפשהו, צוחק עליי.
"אם כך, אז איך, לכל הרוחות, אני מגיע לרידינג, אם המקום הזה קיים?!"

בשלב הבא במסע היה עליי ללכת 3 קילומטר לאורך גדות הירקון, לחצות כשני גשרים וכשלוש כבישים. למדתי מאנשים שפגשתי בדרך שישנם ( פריפריה, שימו לב): רידינג חניון מזרח, רידינג חניון מערב, רידינג נמל, רידינג מזח ובטח עוד כמה ששכחתי.
הגעתי, חניון רידינג נראה כמו הרי אילת. אבל כל זה היה כעין וכהרף בשניה שראיתי את הפורד פיאסטה שלי, שמעולם לא נראתה יפה ובטיחותית יותר. תל אביב 0 רעי 1.
שדרות עדיין מוכת קאסמים.
שלום