ביום הששי לבריאת העולם, מסופר על בריאת האדם-״ויאמר אלוקים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו.......בצלם אלוקים ברא אותו״....

אם כן מבואר כאן שמהות היחודיות של האדם ביחס לשאר הנבראים, היא העובדה שהוא נברא בצלם אלוקים, וכמובן שצריך להבין מה משמעות הצלם הזה, ובמה זה מיחד את המין האנושי מעל כל בעלי החיים והמלאכים?

ראשית כל, יש לשים לב לכאורה שאותו צלם שעליו מדברים הפסוקים כאן, איננו בהכרח נטייה לעשיית טוב, אלא זהו תיאור של מהותו של האדם ותיאור הכח שטמון וגלום בו מעצם בריאתו.

זאת ועוד,רבי עובדיה ספורנו מסביר שבמילה-״כדמותנו״, רמוז כח הבחירה שניתן לאדם:״בענין המעשיות שידמה בם קצת לפמליה של מעלה, בצד מה שהם פועלים בידיעה ובהכרה.אמנם פעולתם היא בלתי בחיריית ובזה לא ידמה להם האדם, ובקצת ידמה האדם לאל יתברך הפועל בבחירה. אמנם בחירת האל היא לעולם לטוב, ולא כן הבחירה האנושית....ולכן אמר ״כדמותנו״ כמו דמותנו, ולא כדמותנו האמיתי״.

דהיינו שכאשר מדברים על בחירה חופשית, הרי שמן הנמנע לדבר על בחירה בטוב דוקא.כי זוהי מהותה של הבחירה החופשית, שהיא חופשית לבחור ברע כמו בטוב.

ולכן עלינו להבין כעת, איזה כח ואיזו מהות בדיוק מתוארת במילים המתארות את בריאת האדם-״בצלם אלוקים״,אם בעצם האדם לא בהכרח כזה טוב מיסודו.

כאשר נעיין בהמשך הפרשה ניתקל בהרבה בחירות רעות של בני האדם-אדם וחוה אוכלים מעץ הדעת למרות האיסור, קין רוצח את הבל אחיו, בני האדם בוחרים לפנות לעבודת אלילים בימי אנוש, עד שהפרשה מסיימת בתיאור של עולם מלא בחירות רעות-״רבה רעת האדם בארץ וכל!! יצר מחשבות ליבו, רק!! רע כל!! היום״.....

מהו אותו רע בו עסקה האנושות כל היום באותם הימים?

בפרשת נח כתוב-״ותישחת הארץ לפני האלוקים ותימלא הארץ חמס״. זאת אומרת שכולם גזלו וגנבו איש מרעהו, זאת בנוסף לכך שהאנושות שקעה בתאוות הזנות למעלה ראש כפי שנאמר בסוף פרשתינו-״ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו״.

ומסביר שם הרמבן-״יקחו אותן להם לנשים באונס, וסיפר הכתוב החמס, ולא נגזר עליהם העונש רק על החמס, לפי שהוא ענין מושכל איננו צריך לתורה״.

דהיינו אומר לנו הרמבן שאם נתמה איך בחירת בני האדם באותו הדור יכולה להיות מוגדרת כבחירה ברע, והרי לא ניתנה עדיין התורה ולא נצטוו על שבע מצוות בני נח אפילו,ומדוע יחשב להם לחטא לחמוס ולאנוס?

התשובה היא שזהו ״ענין מושכל״, זאת אומרת שיש מצוות שכליות, שעלינו להזדהות איתן מעצמנו גם לולא נצטווינו עליהן עדיין, כפי שכתוב-"אוהבי ה שינאו רע". ומשום כך אומרת התורה על המצב הזה-״ותישחת הארץ״. כי אם כלל האנושות לא נוהגת על פי כללי היושר והקנין הפרטי הרי שהיא מושחתת, ולכן נגזר עליה להישחת ולהיעלם מעל פני האדמה.

אם כן מבואר כאן לכאורה שיש רע מוחלט, רע בעצם. רוע והשחתה שלא ניתן להסכים איתם גם כאשר אין שום איסור או צו עליון מפורש כל שהוא.

פרידריך ניטשה האשים את חכמי ישראל מימי בית שני שהמציאו את מוסר העבדים, שהתפשט אחר כך לתורת הנצרות. לדבריו זהו מוסר שנועד לנוון את החזקים, ולכבול אותם לחוקיות שתגן על קיום החלשים. כי ערכי החמלה והרחמים, יחייבו אותם לא לדרוס ולהשמיד ולחמוס את החלשים מהם.

אולם מבחינתם ומנקודת מבטם של החזקים, זכותם המלאה היא להשיג את כל שבכוחם להשיג, ממש כפי שכתוב אצלנו בפרשה-״ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו״, כפי שהעיט דורס וטורף טליים וכבשים רכים, וזהו הטוב מבחינתו. 

לכן הוא קרא לספרו ״מעבר לטוב ולרוע״, מפני שהוא בא להוקיע את מוסר העבדים, שמטרתו להגן על החלשים, וכדי לעשות זאת הוא מכנים העבדים את מעשי האדונים-״רוע״. אולם לדבריו אין רוע , אלא יש טוב ורע, והטוב של האדון הוא לעשות מה שטבעו מאפשר לו ללא הגבלות ממש כפי ששרשרת המזון מתנהלת בטבע. (עד שאפילו החזון איש הירשה לעצמו לכתוב את המילים הבאות-״ואין העולם יפה ושלם אלא כשחיות טורפות בו״.......)

ישנו מושג בעברית שכמדומה שהומצא בעקבות השואה-״צלם אנוש״, והוא מתאר את אותם האנשים שלמרות הסבל והמחסור והמצוקה, נותרו כביכול ״בני אדם״, והיו מסוגלים לדאוג לזולתם ולחיות בתקוה, ולחשוב על דברים שמעבר להישרדות, כמו למשל תרבות ויצירה.

גם בימינו, ישנו ארגון שמאלני קיצוני ושונא ישראל, שקורא לעצמו ״בצלם״, ומתיימר להטיף מוסר לצבא ההגנה לישראל, על פעולותיו כלפי ערביי ישראל.

האם זהו אכן מושג מעוות וגנוב? או שמא הוא אכן מהווה חלק ממשמעות המושג הנעלה של ״צלם אלוקים״ ?

במשנה במסכת אבות נאמר-״חביב אדם שנברא בצלם, חיבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם, שנאמר- כי בצלם אלוקים עשה את האדם״.

הרי לנו שכל אדם ולאו דוקא יהודי הוא יצור חשוב וחביב מפני שנברא בצלם.(ליהודי יש מעלה נוספת כמבואר שם, שהוא חביב לבורא כמו בן)

החיבה הזו נובעת מהעובדה שהצלם הוא המהות של האדם שמדמה אותו לבוראו, רבי חיים מוואלוזין בתחילת ספרו ״נפש החיים״ מדייק שלא נאמר בתורה סתם בצלם ה׳ אלא התורה השתמשה דוקא בשם אלוקים, ומדוע?

הוא מסביר-״מילת צלם אינו כמשמעו כי כתוב מפורש ומה דמות תערכו לו, אלא פירושו דמיון מה באיזה דבר....שם אלוקים פירושו שהוא מורה שה׳ יתברך בעל הכוחות כולם....בדמיון זה ברא הוא יתברך את האדם והשליטו על כוחות ועולמות אין מספר....כמו שה׳ יתברך הוא בעל הכוחות הנמצאים בכל העולמות...כן השליט רצונו יתברך את האדם שיהא הוא הפותח והסוגר של כמה אלפי רבואות כוחות ועולמות״.....

מסביר רבי חיים שהתורה לא באה לומר שלאלוקים יש פרצוף אנושי ולכן נאמר על האדם שהוא נברא בצלם אלוקים, אלא הכוונה היא שהכח האלוקי המתואר בשם אלוקים, שהוא שליטה מוחלטת על כל הבריאה על כל חלקיה ומרכיביה, ניתן לאדם ולכן יש לו השפעה על כל הבריאה לפי מעשיו ובחירתו.

הרי לנו פרדוקס מסויים, בתיאור המציאות והאישיות לפי מה שראינו עד כה, האדם הוא בעל בחירה.עצם ההכרה בכך שיש בחירה חופשית מהווה חידוש בפני עצמו, ההכרה בכך שהאדם איננו תוצר אוטומטי של למידה בהתניה קלאסית כפי שסבר סקינר, ואיננו תוצר של מאבקי דינמיקה תוך נפשיים בלבד, של יצר המין ויצר המוות, כפי שחשב פרויד.

האדם של היהדות הוא יצור יחודי ונעלה, לא בגלל יכולתו התבונית, ולא בגלל התפתחותו האבולוציונית המתקדמת שזקפה את קומתו. אלא הרבה מעבר לזה, האדם הוא צלם אלוקים.

אולם מאידך, בל נחשוב שצלם אלוקים אומר לנו משהו על מהותו הטובה של האדם בהכרח, כפי שהסברנו הצלם מתאר את כוחו והשפעתו של האדם, אולם הבחירה בידיו.

והבחירה חופשית היא, ואמנם בדורות הראשונים רוב האנושות בחרה ברע,״עשרה דורות מאדם עד נח, וכולם מכעיסים ובאים לפניו עד שבא נח ונטל שכר כנגד כולם״.

ואף על פי כן, למרות הבחירה החופשית, מגלה לנו הפרשה שאכן יש רוע, רע מוחלט.

כביכול גם כאשר אלוקים נתן לנו לבחור בחופשיות הוא עדיין סומך עלינו באיזה מקום שנשכיל להשתמש בכח הזה בגבולות הסבירים, ואם יחצו כל הקווים האדומים כפי שקרה בדור המבול אזי אין ברירה אלא לומר-״אמחה את האדם...כי ניחמתי כי עשיתים״.

ומדוע באמת האדם הוא המשחית את הארץ? מדוע באמת השחתה היא החמס האנושי?

התשובה לכך היא שתי מילים-״צלם אלוקים״, ההשחתה האנושית איננה מסע ציד של עדר לביאות בסוואנה, או טרף של עדר לוויתנים בים הפתוח.

הבחירה האנושית היא בחירה שמעצבת את העולם, ברמה הפרקטית הפשוטה, וברמה המיסטית בעיקר, עליה מדבר רבי חיים מוואלוזין.

צלם אנוש בבסיסו הינו מונח אמיתי, מפני שכפי שראינו יש לבורא דרישה מן האנושות להיות ישרה וזולתנית, שתאפשר קנין פרטי וקיום הדדי צודק ובטוח, עד כדי כך שכאשר זה לא התקיים נגזר עליהם חורבן טוטאלי של המבול.

אולם מצד שני זהו מושג כפרני שמגמד את האמונה בבריאת האדם, האדם עליו אומר אלוקים נעשה אדם בצלמנו. כי האדם איננו רק יצור תבוני שבחירתו יכולה להיות הרסנית יותר ומקיפה יותר מבחינה מעשית גרידא, אלא נשמתו האלוקית מחייבת אותו לשמוע לקול מצפונו, כי אם לא כן הרי שהתוצאה תהיה-״ותישחת הארץ״.

צלם אנוש יכול ללמד אותנו ערכי מוסר אנושי וצודק, אולם צלם אלוקים אומר לנו שיש מקור עליון לכל זה ושיש טוב ורע מוחלטים, ושעל כתפי האנושות רובצת ומוטלת האחריות לגורל העולם.

וכי בשואה לא ראינו את הרלטיביזם המוסרי לנגד עינינו? וכי לנאצים לא היה מוסר משלהם? מוסר האדונים שהינחה אותם, לפנות שטחי מחיה לגזע העליון ולסלק את העמים המנוונים,  כפי שמנכשים עשבים שוטים במטרה לשבח את הגזע ואת פירותיו.

האם לנורדים או לבני המאיה שהקריבו קרבנות אדם לרצות את האלים, לא היה צלם אנוש? האם הם לא עשו את מעשיהם במטרה טובה לדאוג לבני השבט שלהם?

האם מחבל מתאבד של האיסלאם לא מאמין בצידקת דרכו ובערך הטוב של ההרג שהוא הולך לבצע? ושל ההצדקה בנטילת חייו שלו עצמו? האם צלם אנוש יכול להסביר מה רע בזה?
בעולם המערבי, הזרמים ההומאנים דחקו את רגליה והשפעתה של הכנסיה ושל המונרכיה המלכותית, לטובת ערכים חברתיים ליברליים. חופש הדיבור והדת, וענישה אנושית יותר, תפסו את מקומם של המוקד הבוער ושל גלגלי העינויים.
נדמה כי הדת והאמונה סותרים במהותם להומניות שנראית לנו כיום כה אלמנטרית ומובנת מאיליה.
ביהדות לעומת זאת, דוקא הדת היא מקור ההומאניות, דוקא הדת עוסקת במצוות כמו אלו שראינו שהרמבן מכנה אותן-״ענין מושכל״,בתורה אין מוות בעינויים, גם כשהוציאו להורג חוטא פעם בשבע שנים, היתה ביקורת על בית הדין על כך שהם הורגים יהודי.ולגביי אופן ההוצאה להורג היה ציווי מפורש-״ברור לו מיתה יפה״, אסור היה להשאיר אדם תלוי ליותר מיום אחד, ובודאי שלא ביתרו את גופו להציגו לראווה בכל רחבי הממלכה.
התורה מצווה לדאוג לרווחת העבדים ואוסרת על כל אלימות מילולית משפילה כלפיהם, התורה מצווה אותנו-״ואהבת לרעך כמוך.... ואהבתם את הגר.... וחי אחיך עימך.....נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו.....״
אחד האיסורים החמורים ביותר הוא הונאת דברים והוצאת שם ולשון הרע, אדם מחוייב לכבד את אשתו יותר מאשר את עצמו, לכבד את הוריו, לא לצער בעלי חיים, להלוות לנזקק ולתרום לאביון, ובאופן כללי ללכת בדרכיו של הבורא-״מה הוא רחום אף אתה,מה הוא חנון אף אתה, מה הוא גומל חסדים אף אתה״.
ירמיה הנביא לפני קרוב לשלושת אלפי שנה לימד אותנו-״כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי,כי אני ה׳ עושה חסד משפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי״. וכמו שדוד אומר בתהילים-״מי כה׳ אלוקינו המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ״.
זאת אומרת שצלם אלוקים פירושו גם לנהוג כאלוקים בעולם הזה, כפי שאנו מאמינים שאלוקים ״רחמיו על כל מעשיו״,כך עלינו לנהוג בזולתנו.
מוסר האדונים של ניטשה, הוא מוסר המיתולוגיה היוונית בה האלים לקחו מכל הבא ליד,נקמו ושנאו, התאוו וחמסו.ממש כפי שמתואר בסוף פרשתינו.ואכן אומר המלבי״ם בפירושו על התורה שהדמויות המתוארות במיתולוגיה היוונית לקוחות מן הדורות הללו,כי אכן באותם דורות ראשונים חיו על פני האדמה הנפילים, ובכלל היו אז בני האדם גדולים וחזקים יותר, והסיפורים עליהם שעברו מדור לדור הפכו אותם לאלים וחצאי אלים כמו אכילס והקטור וכל השאר.
אולם המוסר היהודי הוא על פי ה״ענין המושכל״, כמו שכתב הרמבן.המוסר היהודי הוא ללכת בדרכי אל אחד, בדרכי האל שמגלה לנו שחפצו ורצונו הוא שנעשה חסד משפט וצדקה בארץ, ולא שנחיה על פי חוקי הג׳ונגל, ונשתמש בתבונה לקדם את ממשלתינו והאינטרסים שלנו ללא כל התחשבות בסביבה ובזולת.

צלם אנוש במבט של חלק מצלם אלוקים מדבר על ערכים מוחלטים, ערכים של טוב ורוע, ערכים בהם שום מטרה אינה מקדשת את האמצעים.וכפי שאומר דוד המלך-״צדקתך צדק לעולם״, בשונה מבריטניה הגדולה למשל שמזועזעת בזמן האחרון מרציחות אזרחיה בידי ג׳ון הג׳ידהיסט ושוכחת שעד לפני כמאתיים שנה עדיין היא עצמה בחסות המלך הרגה אזרחים ומורדים בעינויים קשים ואכזריים לא פחות, אם לא יותר מעריפת ראשים. וכי לא היה באי הבריטי צלם אנוש עד לזמן החדש?

צלם אנוש תמיד יהיה מוגבל לזמן ולמצב הנתון, הכובש ינהג כפי כוחו, והנכבש יתמודד כפי כוחו. התורה מלמדת אותנו משהו שונה לחלוטין, לאדם יש תפקיד בעולם-לבחור בטוב ולמאוס ברוע, אותו רוע שהיה רע וישאר תמיד כזה.

והבחירה הזו איננה תבונה אבולוציונית בלבד, אלא היא הדמיון האלוקי שיש באדם הנברא לבוראו, והשפעתה היא אוניברסלית ומכרעת ולכן גם חשובה ומשמעותית כל כך.

כל אדם איננו חלק מעדר כבשים או אריות, כל אדם נברא בצלם אלוקים הכללי, אולם למרות זאת אומרים לנו חז״ל שלכל אחד ואחד יש פנים שונות וייחודיות.התופעה הזו מעידה על גדלות הבורא שב״חותם״ אחיד וזהה יוצר ברואים שונים זה מזה. וזה בא ללמד אותנו שהצלם האלוקי של כל אחד ואחד מאיתנו הוא מיוחד וחשוב כשלעצמו, כי הבחירה שיש ביד כל אחד ואחד מאיתנו היא שונה וייחודית, כל אחד בהתאם למצבו וזמנו וכשרונו וסביבתו.

ולכן כל אחד שבוחר בטוב הוא מגלה טוב חדש, טוב שעדיין לא היה בעולם עד כה, וכפי שמסביר הרמבם שרק אלוקים יכול לתת שכר ועונש על מעשינו מפני שרק הוא יודע מה מתחולל בליבנו פנימה, ועל מה היינו צריכים להתגבר ובמה היינו צריכים להילחם כדי לעשות טוב.

אם כן גם כאשר כולנו מחוייבים כביכול לאותם הערכים ואותה המטרה עדיין כל אחד מגיע אליה בדרך שונה לחלוטין, וזה מה שנותן את החשיבות האינדיבידואלית של כל אדם באשר הוא, ודוקא מתוך האמונה הזו ניתן לחזק מאוד את תחושת המימוש העצמי וההגשמה שלנו, בעזרת ההכרה בערך הפנימי  והייחודי שיש בכל בחירה ובחירה שלנו, בחירה שמגלה כלפי חוץ את ״צלם אלוקים״.